איתי אסמן · 26/05 · י׳ בסיוון
עזרא הימן · 25/12 · ה׳ בטבת
בן יעקב סבו · 25/05 · ט׳ בסיוון
איתי אסמן · 20/05 · ד׳ בסיוון
אוספי מאמרים מסודרים לפי נושא — מסמן אוטומטית מה כבר קראתם
מאמרי יסוד לבניית תמונת עולם
להבין מניפולציות ולחשוב עצמאית
מה מחזק את העם ומה מחליש אותו
להיות צודק זה קל — להיות חכם זה מה שמכריע
מנגנון קטן ואנונימי חוסם את ביטויו האמיתי של הריבון. אחוז החסימה אינו מגן על הדמוקרטיה — הוא מצמצם אותה ומשרת את אלה שכבר בפנים
כשהחיים על הכף, חיוך נחמד לא מחליף יכולת אמיתית
כשאליטה מאבדת את אחיזתה, היא לא נסוגה בשקט — היא נאבקת
לפעמים ילד אחד יודע יותר על שורשיו מכל האינטלקטואלים שסביבו
כשמי שמצהיר על שייכות למחנה מסוים פותח כל משפט ב'כן, אבל' — הוא כבר אינו שייך לו. הניסיון לרצות את כולם אינו סימן לבגרות מוסרית, אלא לאובדן עמוד השדרה
מתוך השבר הגדול ביותר צומח לפעמים האור החזק ביותר
הרצון לגשר בין עולמות הוא ערך נאצל — אך כשהצד השני מכריז על מלחמה גלויה, הגישור הופך לכניעה. להאמין שסגנון נעים ישנה אידיאולוגיה עמוקה הוא לא תקווה, אלא אשליה מסוכנת
כשהחזקים מחלקים תפקידים, תמיד נמצאים מי שנועדו רק לשרת — לעולם לא להוביל
כשהמבקשים לשפוט את המלחמה הם אלה שעיצבו את כישלונה, הצדק עצמו הופך לנאשם
כשבית המשפט מחליף את המפקד בשדה הקרב, המחיר נמדד בדם
כאשר גם הפשרה נפסלת, ברור שהבעיה אינה בתוכן אלא בעצם הקיום. מאמרו של מיכאל פואה, יו"ר 'בוחרים במשפחה'
כשהרחוב בוער והסיסמאות אחידות מדי — כדאי לבדוק מי מלבה את האש מאחורי הקלעים
האם השכול מעניק לנו עליונות מוסרית בדיון הציבורי? מתוך כאב עמוק וצלילות דעת — יהושע שני קורא למשפחות השכול: אנא, משכו ידיכם מהמאבק סביב מתווה הגיוס
כיצד קורה שאנשים השייכים למחנה הלאומי משנים את עורם וחוסים תחת קורת גג של בליל סיסמאות ריקות, נבובות ואף מביכות?
חברה שמחנכת רק נגד אלימות עלולה לאבד את האומץ להתעמת עם רוע
שבוע טוב! כמו בכל מוצאי שבת נלך בדרכו של אליהו הנביא ונעסוק בזכויותיהם של ישראל
לאחרונה החל גל 'התנצלויות' של נשים דתיות-לאומיות על כך שבעברן לא עשו שירות צבאי, אלא 'רק' שירות לאומי. האופנה החלה כנראה בעקבות ביקורת של אנשים שהקשו: איך אתן, הנשים הדתיות-לאומיות, מוחות נגד החרדים, כאשר אתן בעצמכן לא עשיתן צבא? ואיך אתם, הגברים, מנהלים קמפיין 'שוויון בנטל' ו'שותפים לשירות' כאשר ר
מי שמוחה על כל דבר חוץ מהעיקר, אולי לא באמת נלחם על האמת. הקו החורז מחלוקות רבות הוא אחד: העדפת הטפל על פני העיקר
הדס צורי גדלה בקיבוץ, חזרה בתשובה ונשארה לגור במעוז ילדותה. מתוך החוויה האישית שלה, כדור שלישי למקימי הקיבוץ, היא מנתחת בחדות את תהליכי העומק במחנה השמאל ואת ההשתקה הרוחנית שהוא מפעיל על עצמו פנימה.
שבוע טוב, כמו בכל מוצאי שבת, נלך בדרכו של אליהו הנביא היושב תחת עץ החיים ועוסק בזכויותיהם של ישראל
התייחסות ליוזמה של פרופסור משה כהן-אליה, לפנות לנשיא ארצות הברית להטיל סנקציות על היועמ״שית ועל נשיא בית המשפט העליון
הכותל אינו אתר משפטי – הוא לב האומה, ושאלת השליטה בו היא שאלת זהותה של מדינת ישראל
ניתוח חד וללא הנחות של זווית נוספת העומדת מאחורי הקלעים, הקשורה לקמפיין מטה החטופים.
כשמנהיג אמיתי עומד זקוף, הוא מזכיר לעולם שאמת ואמונה חזקות מכל כוח
החירות היהודית אינה בורחת מהכאב – היא מעניקה לו משמעות
המרור לא בא לשבור אותנו – הוא בא לגלות לנו מהי חירות אמיתית. דווקא דרך הכאב, אנחנו לומדים להיות בני חורין
דמוניזציה של מנהיג אינה ביקורת לגיטימית — היא נשק להנדסת תודעה. כשהשנאה מחליפה את הוויכוח הרעיוני, האזרח הפשוט הוא זה שמשלם את המחיר
כשדמוניזציה של קבוצה שלמה הופכת למותר, השנאה מוצאת לה לגיטימציה
כשהמצוינות עצמה הופכת לאשמה, המערכה היא לא על האדם אלא על הזכות להתקיים
